הדפס      שלח לחבר

לנישום שנחשב תושב ישראל ועובד בחו"ל, למשל משך של כ-100-150 ימים בשנה, עדיף לעבוד דווקא כשכיר בחברה ישראלית ולא בחברה זרה. ככל שהוא ממשיך להיחשב כתושב ישראל.

עבודה כשכיר בחברה זרה יכולה להרע את מצבו לפחות בשלושה היבטים כלהלן:

1. ביטוח לאומי - על אף שאותו נישום הינו במהותו עובד שכיר, הרי שלצורך ביטוח לאומי הוא לא יחשב לעובד שכיר. מכיוון שכך, לאור הרפורמה הוא ישא לבדו בביטוח לאומי (ללא השתתפות מעביד), בשיעור של 15.2% (לכאורה כמו עצמאי אך ללא הוצאה יחסית מוכרת), וגם אז יהיה מבוטח רק באופן חלקי ולא כמו כל עובד אחר בחברה ישראלית ולא יהיה זכאי, בין השאר, לדמי אבטלה וכו'.
   
2. ביטוח סוציאלי בחו"ל - בנוסף לכך אותו עובד עשוי להיות חייב גם בתשלום ביטוח סוציאלי בארה"ב לדוגמא (שישולם על ידו ועל ידי מעבידו בארה"ב). תשלום הביטוח הסוציאלי לא יינתן בזיכוי (ולא בניכוי), לא כנגד ביטוח לאומי בישראל ולא כנגד המס על ההכנסה בישראל, אלא רק המס ששולם בחו"ל.
   
3. התרת הוצאות וחישוב המס - מכיוון שלא מדובר במעביד ישראלי, לא יחולו ההטבות, ההוצאות המורחבות והמדרגות המרווחות על פי כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחו"ל), 1982, אלא יחולו התקנות הסטנדרטיות (קרי: תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), 1972) לפי המדרגות בסעיף 121 לפקודה - עד 49%.
   
   

מסקנה
לנישומים שעובדים בחו"ל אשר אינם יכולים לבסס תושבות זרה מחוץ לישראל מוצע לשקול לעבוד בחברה ישראלית דווקא ולא בחברה זרה.
עם זאת, במצבים שבהם ניתן לפעול באמצעות חברה זרה בבעלותו ובשליטתו של הנישום, שאינה נחשבת לחמי"ז לפי סעיף 5(5) לפקודה, ואינה חייבת במס - לא בחו"ל ולא בישראל - הרי שאז ייתכן שיהיה עדיף לפעול בדרך זו תוך משיכת דיבידנדים (אם בכלל) חלף משכורת או תוך מזיגה מתאימה ביניהם.

* עו"ד אורי כליף, מומחה למיסוי בינלאומי במשרד עו"ד ד"ר אבי אלתר. מחבר הספרים 'הרפורמה במיסוי בינלאומי' ואנציקלופדיית אמנות מס' (עם דר' א. אלתר). כתובת דוא"ל : ori@altertax.co.il