חבילת השכר של עובד המועבר לחו"ל כוללת בתוכה מלבד השכר בעבור שרותיו המקצועיים של העובד, לפחות עוד שני גורמים משמעותיים וייחודיים לסוג עובד כזה: הוצאות חינוך לילדיו והוצאות הדיור למשפחה המועברת ממדינה X למדינה Y. לרבים מאיתנו החיים מן הסתם במונחים ישראליים, הנושא לא נראה בהכרח כבעל חשיבות כלשהי וזאת מתוך חוסר ידיעה על הנעשה ברבות מארצות תבל.לקראת השנה הבאה עלינו לטובה ומתוך צפי שמצבו המשתפר במקצת של המשק הישראלי יגדיל את פעילות ה - Relocation , מצאנו לנכון להביא בפניכם כמה נקודות לחשיבה או מספר עצות כיצד לעסוק בנושא יקר וכבד זה.
גם דיור צנוע יחסית, למשל, דירת 2 חדרים מרוהטת בטוקיו, יכול להגיע ל - 60 אלף דולר בשנה!
אם ניקח לדוגמא מחיר של חבילת שכר של מנהל נשוי ואב לילד אחד המועבר מניו יורק לטוקיו עם שכר של 100,000 $, המענקים השונים יגיעו לפחות מ - 20,000$ בעוד שהדיור של אותה משפחה יעלה כ - 60,000$ .
כדי למנוע הוצאות מופרזות ולא בהכרח נחוצות, על החברות לדבוק בעקרון של "אין רווח/הפסד" בנושא הדיור. כלומר, העובד המועבר לא צריך להרוויח או להפסיד בנושא הדיור לעומת מה שהיה לו במולדתו. באותה עת, חברות צריכות להגדיר היטב את המגבלות למה נחשב כמקובל וניתן לביצוע, בייחוד כאשר העובד מועבר מארץ עם רמת הוצאה נמוכה למיקום יקר מאוד בערים מרכזיות.
Expatriate Housing Costs
(Furnished two bedroom apartment in a good area)
|
City
|
Location
|
Typical Monthly Rent (US$)
|
Tokyo
|
Komazawa, Fukasawa
|
4,899
|
London
|
Islington
|
3,197
|
Chicago
|
Lakeview, Bucktown
|
2,300
|
Sydney
|
North Sydney, Kirribilli, Hunters Hill
|
1,657
|
Rio de Janeiro
|
Botafogo, Copacabana, Laranjeiras, Flamengo
|
1,708
|
Source: Mercer Cost-of-Living Survey, September 2004
הגישות במקובלות בדיור ל - Expatriates
שתי הגישות המקובלות ביותר בנושא הן:
1. מדיניות דיור חופשי.
2. מדיניות הפרשי עלויות דיור.
במקרה הראשון, החברה נושאת בכל עלות הדיור של העובד המנויד. העלות מכוסה ע"י החברה (בתקווה שביצעה לפחות בדיקת עלויות כלשהי בארץ/עיר היעד....) ואין השתתפות כלשהי מצד העובד (פרט כמובן למס שבאותן מדינות שהטבה זאת ממוסת ע"י השלטונות המקומיים).
ככל שהשליחות תהיה קצרה יותר, כך מענק הדיור יתבסס יותר על הבדלי הדיור בין ארץ היעד לארץ המקור. לעיתים החברות מבססות עצמן על חישוב היפותטי של עלויות הדיור בארץ המקור עפ"י גודל המשפחה והשכר המקומי. בד"כ עלויות הדיור בארץ המקור תהיינה נמוכות יותר מאשר בארץ המארחת כי הן כוללות גם שכירות וגם בעלות והן מושוות עם הוצאות הדיור של העובד המנויד בארץ היעד אשר בד"כ גבוהות יותר מאלו של עובדים מקומיים.
עפ"י Mercer's 2003 International Assignment Survey , הרוב הגדול של החברות האמריקניות (81%), משלם מענקי דיור כהפרש בין עלויות מקומיות לעלויות בארץ השרות בעוד שמחצית החברות האירופיות עדיין מספקות דיור חופשי וכך גם מרבית החברות באסיה.
האתגר בבקרת עלויות עובדים מוצבים
בקרת עלויות בהעברת עובדים היא עניין מורכב. קשה מאוד לצפות מראש את כל המקרים ולהגדירם היטב במדיניות כתובה.
נטייתם הטבעית של עובדים מוצבים היא לחפש את המקומות היקרים והיוקרתיים ביותר במדינות הזרות. למשל, בישראל, נמצא ריכוזי עובדים מוצבים ברובעי המגורים והשכונות היקרות ביותר כגון כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, סביון, רמת אביב ג' ונווה-צדק.
לעוסקים בנושא בחיי היום יום או כאלו שהתנסו בכך על גופם, ידוע היטב שגם הישראלים המשרתים בחו"ל, מחפשים דווקא את האזורים היקרים ביותר בפאריס, לונדון, טוקיו וארה"ב. לא פעם הדבר נובע מהשוואה בין עובדים מוצבים מארץ המקור וגם לארצות אחרות. מצבם הטוב יחסית של העובדים המוצבים, מעורר לא פעם את קנאתם על עמיתיהם המקומיים, אשר לפעמים נמצאים גם בעמדה בכירה יותר אך מוגדרים כעובדים מקומיים.
הגבלת הבחירה
העברת העובד לארץ אחרת בתנאים הוגנים אך תוך הקפדה על בקרת עלויות, חייבת להיות המטרה הראשונה והעדיפה על הציפיות האישיות של העובד. אמנם זה נשמע פשוט ומובן מאליו אך עדיין מנהלי משאבי אנוש רבים מדי לא רוצים להגביל את בחירת העובדים או אפילו לדון בכך בזהירות. לא מכבר נתקלנו במקרה בו חברה גדולה שלחה עובד ורעייתו לנסיעת גישוש לאחת מארצות אסיה. הנסיעה נערכה ללא הכנת "שעורי בית" מצד החברה ומתן יד חופשית לרעיית העובד לעסוק בנושא. באמצעות מספר חברים הגיעה רעיית העובד למספר מתווכים מקומיים, כנראה לא מנוסים ממש בטיפול בחברות זרות אשר הובילו אותה לכמה מארמונות המהרג'ות המקומיים והתוצאה: הזוג שב להנהלת החברה בישראל עם דרישות בלתי הגיוניות לחלוטין בנושא הדיור. החברה אשר בינתיים השלימה את "שעורי הבית" הבינה שניתן להשיג דיור הולם במחצית המחיר והתוצאה היא כמובן, מתח מיותר בין הצדדים שהסתיים בהשעיית הנסיעה.
כאשר החברה המשגרת מציעה דיור חופשי (כלומר כיסוי מלא או כמעט מלא של עלויות הדיור), החברה צריכה להציע מבחר הצעות דיור במקום להשאיר את העובד/ת חופשים לגמרי בבחירתם. קריטריונים אובייקטיביים כמו מרחק מהמשרד, חנויות ושירותים וקרבה לבתי הספר המתאימים לילדים, צריכים להיות הקווים המנחים בבחירת הדיור.
יש גם לזכור שמתן דיור חופשי משמעותו שהסכום המוצע ע"י החברה לסעיף זה , לא בהכרח נראה ע"י העובד (הסכום משולם ישירות לבעלי הבית, או רק "עובר" דרך תלוש המשכורת, וכו'). הנושא עלול להביא למצב פרדוכסלי שהחברה משלמת הון תועפות על דיור והעובד רחוק מאוד מלהעריך את הנושא וממש לריב ללא הרף עם חברתו על חלקי תגמול ה"נראים" יותר בעין....
לפעמים - המחיר הגבוה מוצדק (ולפעמים - לא כל כך....)
באזורים קשים יותר לשרות (ארצות מסוימות באפריקה, דרום אמריקה, אסיה או מזרח אירופה), מתן אפשרות לעובד לגור באזורים מיוחדים ל - EXPATRIATES , עשויים להיות הכרחיים וההוצאה - מוצדקת. בארצות או ערים מסוימות, יש הכרח לגור באזורים כאלו מאחר שבחלקים היותר "אקזוטיים" של העיר, איכות הדיור איננה עונה על הסטנדרטים המקובלים בארץ המוצא של העובד, או קיימות בעיות בטחון מיוחדות, הן לגבי ישראלים ספציפית והן לגבי עובדים זרים מעצם היותם זרים. חלק מאיתנו בוודאי זוכרים שרק לפני מספר חודשים, ניצלו מספר משפחות ישראליות באביג'אן/חוף השנהב, רק מתוך כך שגרו בקומפלקס דיור מוגן ומבוצר ולמהומות שם - לא היה כל קשר לישראל ולישראלים.
למרבה האירוניה, הציפיות הגדולות ביותר באות דווקא מאותם עובדים המועברים למדינות באירופה או לארה"ב, שם לא נראית כל סיבה למתן טיפול מיוחד לדיור בעובדים זרים. העוסקים בנושא בינינו, יודעים היטב שמרבית העובדים המועברים לחו"ל, לא נולדו דווקא בכפר שמריהו והרצליה פיתוח. העובדים המועברים ישמחו ללא ספק לגור בדירה נאה ב - Mayfair או ליד ה - Champs-Elysees אך האם זו מטרת החברה להעניק לעובדיה רמת דיור שבוודאי לא הייתה להם בארצם? . כנ"ל, לא כל מי שמגיע לישראל חייב להתגורר דווקא בכפר שמריהו ובית הספר האמריקני בישראל המצוי בכפר-שמריהו, איננו סיבה מספיק טובה לגור שם - ניתן להתגורר בשכונות נאות, בטוחות ואיכותיות אחרות ברחבי הרצליה ועדיין ללמוד בבית הספר הבינלאומי בכפר-שמריהו....
אכן, כמו בנושאים רבים אחרים בנושאי Relocation , אין פתרון מושלם ולא הכול ניתן להכניס לתוך מדיניות כתובה אך עדיין, הרבה חברות ועובדים מתייחסים לנושא הדיור כרע הכרחי.
מדיניות הדיור של חברות המניידות עובדים לחו"ל ראויה לבקרה ולבדיקה מדוקדקת יותר!
* Source: There is No Free Lunch (or Free Housing), Olivier Meier/Mercer HR
Consulting, London, 2004.
